עיקור
כשליש מכלל הזוגות הנשואים האמריקנים אשר מבקשים להימנע מהריון, בוחרים בעיקור תמידי - של הגבר או של האישה. שיטה זו שכיחה במיוחד בקרב נשים נשואות בנות 30 ויותר. ב- 10 השנים הראשונות לאחר העיקור הנשי, כ- 2 אחוז מן הנשים נכנסות להריון. הסיכון להריון קטן יותר (אחוז ומטה) לאחר עיקור גברי.
בדרך כלל יש לראות את העיקור כאופציה בלתי הפיכה, אבל ניתוח המחבר מחדש את הצינורות המתאימים (ריאנסטומוזיס) עשוי, לעתים, להשיב את הפוריות על כנה. ניתוח זה הוא תהליך מורכב למדי, ויעילותו אצל גברים פחותה יותר מאשר אצל נשים. שיעור ההריונות אצל זוגות הם 45 עד 60 אחוז לאחר ריאנסטומוזיס של הגבר, ו- 50 עד 80 אחוז לאחר ריאנסטומוזיס של האישה.
עיקור אצל גברים - ואסאקטומיה
הגברים מעוקרים בהליך הנקרא ואסאקטומיה, הליך שבו חותכים את צינורות הזרע - הצינורות אשר נושאים את תאי הזרע מהאשכים. הליך זה, אשר מבוצע לרוב במרפאת האורולוג, נמשך כ- 20 דקות ומחייב רק הרדמה מקומית. הרופא מסיר קטע מכל אחד מצינורות הזרע, דרך חתך קטן בכיס האשכים, ואוטם אחר כך את הקצוות הפתוחים. לאחר הניתוח הגבר חייב להמשיך ולהשתמש באמצעי מניעה. בדרך כלל הוא אינו עקר לחלוטין עד 15 או 20 פליטות זרע לאחר הניתוח, משום שזרעים רבים אגורים עדיין בשל חופי הזרע שלו.
הגבר נחשב לעקר לאחר שבדיקת מעבדה קבעה כי שתי פליטות נקיות לחלוטין מזרע. סיבוכי ואסאקטומיה כוללים דימום (בפחות מ-5 אחוזים מן המקרים), תגובה דלקתית לפליטת הזרע ופתיחה מחדש ספונטנית (בפחות מאחוז אחד מן המקרים), המתרחשת זמן קצר לאחר הניתוח. הגבר יכול לשוב לחיי המין הסדירים שלו, בשילוב אמצעי מניעה, ברגע שהוא חפץ בכך.
עיקור אצל נשים
הנשים מעוקרות בהליך הנקרא קשירת החצוצרות (חיתוך וקשירה או חסימה של החצוצרות, הנושאות את הביצית מן השחלות אל הרחם). קשירת החצוצרות, שהיא הליך מורכב יותר מוואסאקטומיה, מחייבת חיתוך בטני והרדמה כללית או אזורית. נשים שאך זה ילדו יכולות לעבור עיקור מיד לאחר הלידה או ביום המחרת, מבלי שהדבר יחייב אשפוז נוסף. אפשר גם לתכנן את העיקור מראש ולקבוע מועד לניתוח מוזמן.
העיקור הנשי יכול להתבצע גם בלפרוסקופיה. הרופא מחדיר צינורית דקה, הנקראת לפרוסקופ, דרך חתך קטן בבטנה של האישה, חותך את החצוצרות וקושר את הקצוות החתוכים. לחלופין, אפשר לאטום כ- 2.5 סנטימטרים מכל חצוצרה בעזרת מכשיר צריבה (שפעילותו מבוססת על שימוש בזרם חשמלי). בדרך כלל, המטופלת חוזרת לביתה עוד באותו יום.
כשליש מההריונות שבכל זאת מתפתחים לאחר קשירת החצוצרות הם הריונות חצוצרתיים. עד 6 אחוזים מן הנשים סובלות מסיבוכים פעוטים לאחר הלפרוסקופיה, אך סיבוכים רציניים כגון דימום או ניקוב המעיים מתרחשים רק פחות מאחוז אחד מן המקרים.
אפשר לחסום את החצוצרות גם בעזרת התקנים מכניים שונים, כגון גומיות ומהדקי קפיץ וזאת במקום לחתוך אותן. קל יותר להשיב את הפוריות על כנה אם משתמשים בהתקנים אלה, מאחר שהם גורמים לנזק רקמתי מועט יותר. אבל רק 3/4 מהנשים העוברות את ההליך ההפוך שבות לפוריותן, אפילו כאשר משתמשים בטכניקות כירורגיות מיקרוסקופיות.
לעתים העיקור נעשה על ידי כריתת הרחם (היסטראקטומיה) או של השחלות (אופוראקטומיה). אם האישה סובלת מבעיות כרוניות אחרות ברחם, הרופא נוטה להעדיף שיטת עיקור זו. הסיבוכים, כולל איבוד דם, חמורים לאחר ההיסטראקטומיה יותר מאשר לאחר קשירת החצוצרות, והאשפוז ממושך יותר. היתרונות לטווח ארוך הם עיקור יעיל באופן מוחלט ושחרור מהפרעות הווסת. מובן שאין סכנה כי האישה תחלה בסרטן הרחם.