מערכת הרבייה של אישה
לאיברי הרבייה (אברי המין) החיצוניים של האישה יש שני תפקידים - הם מאפשרים לתאי זרע זכריים להיכנס אל גוף האישה והם מגנים על אברי המין הפנימיים מפני אורגניזם מזהמים. מכיוון שיש פתח חיצוני לאברי המין הנקבים, מיקרו-אורגניזם מחולל-מחלות (פתוגנים) יכולים להיכנס לאזור זה ולגרום לזיהומים גינקולוגיים. פתוגנים אלו מועברים בדרך כלל במהלך פעילות מינית.
איברי המין הפנימיים יוצרים נתיב, המוליך מין השחלות, המשחררות ביציות, דרך חצוצרות, שבהן מתחוללת הפריית הביציות, ודרך הרחם, מקום התפתחותו של העובר, אל תעלת הלידה (נרתיק), שממנה מגיח בסופו של דבר תינוק מפותח לגמרי. הזרע נע במעלה הנתיב, והביציות נעות במורד הנתיב.
איברי המין החיצוניים
איברי המין החיצוניים (פות) מוגבלים בשפתיים הגדולות. רקמות גדולות יחסית ובשרניות אלו הן המקבילה הנקבית לשק האשכים אצל הגברים. השפתיים הגדולות מכילות בלוטות זיעה וחלב, ובמהלך ההתבגרות המינית הן מתכסות בשיער. השפתיים הקטנות עשויות להיות זעירות ביותר, אך לעתים רוחבן מגיע לחמישה סנטימטרים, הן שוכנות בתוך השפתיים הגדולות ומקיפות את הפתחים לנרתיק ולשפכה.
הפתח לנרתיק נקרא אינטרואיטוס, ואזור דמוי חצי הירח שנמצא מאחורי הפתח נקרא פורשט, בלוטות ברתולין מפרישות, כאשר הן מגורות, נוזל (ריר) המשמש כחומר סיכה במשגל, דרך תעלות זעירות הנמצאות בצידי האיטראיטוס, הפתח לשפכה, אשר נושאת את השתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף, נמצא בקדמת הנרתיק.
שתי השפתיים הקטנות נפגשות בדגדגן, בליטה קטנה ורגישה, המקבילה לפין של הגבר. הדגדגן מכוסה בקפל של עור (עורלה), בדומה לעורלה שכורתים במילה. הדגדגן בדומה לפין, רגיש מאוד לגירוי ויכול להזדקף.
השפתיים הגדולות נפגשות בחלקן האחורי בחיץ-אזור סיבי-שריר בין הנרתיק לפי הטבעת. העור (אפידרמיס) המכסה את החיץ ואת השפתיים הגדולות זהה לעור שמכסה את שאר הגוף-עבה ויבש, לעתים קשקשי לעומת זאת, רפידת השפתיים הקטנות והנרתיק הם קרומית רירית, השכבות הפנימיות שלה דומים מבחינה מבנית לאפידרמיס, אבל שטח הפנים שומר על לחותו באמצעות נוזל החודר, דרך הרקמה, מכלי הדם המצויים בשכבות עמוקות יותר, ריכוז שופע של כלי דם מעניק שטח הפנים גוון ורוד.
פתח הנרתיק מוקף בקרום הבתולים. אצל בתולות, הקרום עשוי לכסות את הפתח לחלוטין, אבל לרוב הוא מקיף אותו כמו טבעת הדוקה. מאחר שמידת ההידוק משתנה מאישה לאישה, קרום הבתולים עשוי להיקרע בניסיון הראשון לקיים מגע מיני, אך במקרים אחרים הוא רך וגמיש עד כדי כך שאינו נקרע כלל. אצל אישה שאינה בתולה, קרום זה נראה בדרך כלל כאוסף של פיסות רקמה קטנות סביב פתח הנרתיק.
איברי המין הפנימיים
הדופן הקדמי והדופן האחורי של הנרתיק נוגעים זה בזה בדרך כלל, כך שלמעשה אין בו שום מרחב, אלא אם כן הוא פתוח (כפי שקורה בשעת משגל או בשעת בדיקה), אצל אישה בוגרת, אורכה של מחילת הנרתיק נע בין 7 ל- 10 סנטימטרים. השליש האחרון של הנרתיק מוקף בשרירים המווסתים את קוטרו. שני השלישים העליונים של הנרתיק נמצאים מעל השרירים הללו ומתמתחים בקלות. צוואר הרחם נמצא בחלק העליון של הנרתיק.
בשנות הפוריות, הרפידה השרירית של הנרתיק היא מתולמת למראה. לפני הבגרות המינית ולאחר חידלון הוסת (אם האישה אינה בולעת אסטרוגן), הקרומית הרירית היא חלקה.
הרחם הוא איבר דמוי אגס בקצה העליון של הנרתיק. הוא נמצא מאחורי שלפוחית השתן ולפני החלחולת, ומעוגן למקומו על ידי שש רצועות. הרחם נחלק לשני חלקים: צוואר הרחם וגוף הרחם, זה האחרון נטוי בדרך כלל קדימה. בשנות הפוריות, גוף הרחם ארוך פי שניים מצוואר הרחם. גוף הרחם הוא איבר שרירי ביותר, אשר מסוגל להתרחב במידה הדרושה לאחסון עובר הולך וגדל. הדפנות השריריים שלו מתכווצים במהלך צירי הלידה כדי לדחוק את התינוק החוצה, דרך צוואר הרחם הסיבי והנרתיק.
תעלה העוברת בצוואר הרחם מאפשרת לזרע להיכנס לרחם, ולהפרשות הווסת לצאת החוצה. להוציא תקופת הווסת או הביוץ, צוואר הרחם הוא בדרך כלל מחסום יעיל בפני חיידקים. התעלה שבתוך צוואר הרחם היא צרה - צרה מדי למעבר התינוק במהלך ההיריון - אבל בשעת צירי הלידה היא מתמתחת כדי להניח לתינוק לעבור. במהלך הבדיקה של אגן הירכיים, הרופא יכול לראות אותו חלק של צוואר הרחם אשר בולט אל תוך הקצה העליון של הנרתיק. בדומה לנרתיק, חלק זה של צוואר הרחם מכוסה בקרומית רירית, אבל המרקם של קרומית זו הוא חלק.
התעלה של צוואר הרחם רפודה בבלוטות מפרישות ריר. ריר זה הוא עבה ואינו חדיר למעבר זרע, עד השלב בו השחלות משחררות ביצית (ביוץ). בשעת הביוץ, הריר משנה את צפיפותו, כך שהזרע יוכל לשחות דרכו, כדי לאפשר הפריה. הבלוטות שברפידת התעלה מסוגלות לאחסן זרע חי במשך יומיים שלושה, עד שלב הביוץ שבו יוכלו תאי הזרע לנוע דרך גוף הרחם ואל תוך החצוצרות, כדי להפרות את הביצית, משום כך, קיום יחסים יום או יומיים לפני הביוץ עשוי להוליך להיריון. מאחר שכמה נשים אינן מבייצות באופן סדיר, ההיריון יכול להיווצר בזמנים שונים לאחר הווסת האחרונה.
הרפידה הפנימית של גוף הרחם (אנדרומטוריום) מתעבה בכל חודש לאחר תום הווסת. אם האישה האינה נכנסת להיריון במהלך מחזור וסת זה, רוב הרקמה המעובה נושרת ומתרחש דימום, שהוא הווסת החודשית.
החצוצרות מזדקרות למרחק חמישה עד שבעה וחצי סנטימטרים מהקצוות העליונים של הרחם לעבר השחלות. הקצה של כל חצוצרה נפער לצורת משפך, ובכך יוצר פתח גדול יותר לנפילת הביצית אל תוך החצוצרה, כאשר היא משתחררת מן השחלה. השחלות אינן מחוברות לחצוצרות אלא נתלות מהרצועה בסמוך אליהן. השחלות הן בדרך כלל לבנות כפנינה, מוארכות וגודלן כביצה קשה או קצת פחות מכך.
ריסים (שלוחות צולפניות דמויות שיער על התאים), המרפדים את החצוצרות ואת השרירים בדופן החצוצרות, דוחפים ביצית במורד החצוצרה, אם הביצית נפגשת בתא זרע בחצוצרה ומופרת, היא מתחילה להתחלק. במשך תקופה בת ארבעה ימים, העובר הזעיר ממשיך להתחלק בעודו נע באטיות במורד החצוצרה ואל תוך הרחם.
העובר נעגן לדופן הרחם, וננעץ בו, תהליך זה נקרא השרשה. בגוף של כל עובר ממין נקבה יש 6 עד 7 מיליון ביציות עובריות בשבוע העשרים להיריון, והיא נולדת עם כשני מיליון ביציות מסוג זה. בהגיע הנערה לבגרות מינית, נשארות רק 300,000 או 400,000 ביציות כאלה, והן מתפתחות לכדי ביציות אמיתיות. אלפי הביציות העובריות שהבשלתן לא נשלמה מתנוונות, בדרך כלל, ונספגות בגוף עד סוף תקופת הפוריות.