היפרדות שליה

היפרדות שליה (אברופציו פלצנטה) היא התנתקות של שליה שמקומה תקין מדופן הרחם, אשר מתרחשת במועד מוקדם מדי - במהלך ההיריון ולא אחרי הלידה. היפרדות שליה עלולה לסכן גם את האשה ההרה וגם את העובר.

השליה יכולה להינתק מדופן הרחם באופן חלקי, לעתים רק כדי 10 עד 20 אחוזים, או באופן מוחלט. הסיבה להינתקות זו אינה ידועה. היפרדות שליה מתרחשת ב- 0.4 עד 3.5 אחוזים מכלל הלידות. נשים הסובלות מלחץ דם גבוה, ממחלת לב, מסוכרת או ממחלת לב שגרונית ונשים הצורכות קוקאין מועדות יותר לפתח היפרדות שליה.

תסמינים ואבחנה

הרחם מדמם במקום שהשליה התנתקה ממנו. הדם עשוי לעבור דרך צוואר הרחם ואל מחוץ לנרתיק (שטף דם חיצוני), אך עלול גם להילכד מאחורי השליה (שטף דם חבוי). התסמינים תלויים בדרגת ההתנתקות ובכמות הדם האבוד, וכוללים דימום נרתיקי, כאב בטן פתאומי, מתמשך או עוויתי, רגישות ללחיצה על הבטן. סריקות באמצעות אולטראסאונד מבססות את האבחנה בדרך כלל.

ההתנתקות מפחיתה את אספקת החמצן ורכיבי התזונה לעובר ועלולה אפילו לגרום למותו. הסיבוכים מבחינתה של האם כוללים איבוד דם קטלני בכוח, קרישה נרחבת בתוך כלי הדם, כשלון כליות ודימום אל תוך דופנות הרחם. סיבוכים שכאלה שכיחים יותר בקרב נשים הרות הסובלות מתופעה המכונה רעלת הריון (פרה-אקלמפסיה), והם עלולים לרמז על כך שהעובר נמצא במצוקה או לדאבוננו כבר מת.

איך מטפלים בהיפרדות שליה?

לאחר קביעת האבחנה, עליך להתאשפז בבית החולים. הטיפול המקובל הוא מנוחה במיטה, אלא אם כן הדימום מסכן את חייך, העובר שלך נמצא במצוקה או כאשר ההיריון קרוב ממילא לסיומו. מנוחה ממושכת עשויה להפחית את הדימום.

אם התסמינים משתפרים, הרופאים יעודדו אותך לצעוד מעט, ואף ולאחר מכן ברוב המקרים ישחררו אותך לביתך. אם הדימום נמשך או מחמיר, לידה מוקדמת היא לעתים קרובות הפתרון הטוב ביותר עבורך ועבור התינוק שלך כאחד ובשעת הצורך תעברי ניתוח קיסרי.