סרטן צוואר הרחם
צוואר הרחם הוא הקצה התחתון של הרחם, המשתרע אל תוך הנרתיק. סרטן צוואר הרחם (קרצינומה צוואר רחמית) הוא השני ברשימת סוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב הנשים והסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים צעירות. סרטן צוואר הרחם פוגע בדרך כלל בנשים בגילים 35 עד 55. סרטן זה נגרם לעתים על ידי נגיף (פפילומאווירוס אנושי, HPV) המועבר במגע מיני.
הסיכוי לחלות בסרטן צוואר הרחם עולה, כך נראה, אם האישה מתחילה לקיים יחסי מין בגיל צעיר ושוכבת עם גברים רבים. גם חוסר הקפדה על בדיקות פאפ סדירות מגדילה את הסיכון. כ- 85 אחוזים ממקרי סרטן צוואר הרחם הם קרצינומות תאי קשקש, המתפתחות בתאים הקשקשיים, השטוחים ודמויי העור שמכסים את החלק החיצוני של צוואר הרחם. שאר המקרים מתפתחים בתאי הבלוטות (אדנו-קרצינומות) או מצרוף של שני סוגי התאים (קרצינומות אדנו-קשקשיות).
סרטן צוואר הרחם עשוי לחדור עמוק מתחת לשטח הפנים של צוואר הרחם, לחדור אל תוך הרשת העשירה של כלי הדם וכלי הלימפה המרפדת את חלקו הפנימי של צוואר הרחם ולהתפשט לאחר מכן לאזורים אחרים בגוף. בדרך זו, הסרטן שולח גרורות לאזורים מרוחקים וגם לסביבה הקרובה של צוואר הרחם.
תסמינים ואבחנה לסרטן צוואר הרחם
התסמינים האפשריים כוללים הכתמה דמית בין מחזורי הווסת או דימום לאחר קיום יחסי מין. לעתים החולה אינה חשה בשום כאב או תסמין עד לשלבים האחרונים של המחלה, אבל בדיקת פאפ שגרתית יכולה לאתר את סרטן צוואר הרחם בשלב מוקדם. ראשיתו של סרטן מסוג זה בשינויים איטיים ומתקדמים החלים בתאים נורמליים, לעתים הוא מתפתח במשך שנים אחדות. שינויים אלו מתגלים בזכוכיות הנושאות - ועליהן דגימות שהושגו בבדיקת פאפ - מבעד למיקרוסקופ. הפתולוגים מתארים את השינויים הללו בשורת הגדרות, הנעה ממצב נורמלי ועד סרטן פולשני.
בדיקת פאפ - שהיא שיטה זולה ומדויקת - יכולה לגלות עד 90 אחוזים ממקרי סרטן צוואר הרחם, ועוד לפני הופעת התסמינים. הודות לכך, מספר מקרי המוות כתוצאה מסרטן צוואר הרחם פחת ביותר מ- 50 אחוזים מאז המצאת הבדיקה. הרופאים ממליצים כי האישה תעבור את בדיקת הפאפ הראשונה בחייה כאשר היא מתחילה לקיים יחסי מין או בהגיעה לגיל 18, לאחר מכן עליך לעבור בדיקת פאפ אחת לשנה. אם תוצאות הבדיקה תקינות במשך שלוש שנים רצופות, תוכלי להסתפק בבדיקת פאפ אחת לשנתיים או לשלוש שנים, כל זמן שלא חל שינוי באורך החיים שלך. אם כל אישה הייתה מקפידה לעבור בדיקת פאפ באופן קבוע, אף אישה לא הייתה נפטרת מסרטן צוואר הרחם. אולם עשרות אחוזים מהנשים בארצות מפותחות אינן עושות זאת.
אם הרופא מבחין בגידול, בפצע או באזור חשוד אחר בצוואר הרחם במהלך בדיקה אגנית, או אם בדיקת פאפ מאתרת אנומליה או סרטן, יש לבצע ביופסיה (הסרת דגימת רקמה לצורך בדיקה מיקרוסקופית). נהוג להסיר את דגימת הרקמה במהלך קולפוסקופיה, שבו בוחן הרופא את צוואר הרחם בקפידה, בעזרת צינור צפייה בעל זכוכית מגדלת (קולפוסקופ), ובוחר את האזור הטוב ביותר לביופסיה.
יש שני סוגים שונים של ביופסיה: ביופסיית ניקוב, שבה בוחנים, בוחרים ומסירים פיסה זעירה של צוואר הרחם בעזרת הקולפוסקופ, וגרידה תוך צווארית, שבה מגרדים רקמה שאי אפשר לצפות בה מתוך התעלה של צוואר הרחם. שתי הבדיקות גורמות לכאב קל ולדימום מועט, ושתיהן מפיקות רקמה צוואר רחמית בכמות המספיקה לפתולוג לצורך אבחנה. אם האבחנה אינה ברורה מספיק, הרופא מבצע ביופסיה חרוטית, ביופסיה שבה מסירים כמות גדולה יותר של רקמה. ביופסיה זו מבוצעת בדרך כלל במרפאה, בשיטת חתך לולאה חשמלי (LEEP).
אם התברר כי את אכן סובלת מסרטן צוואר הרחם, צריך לקבוע במדויק את ממדי הסרטן ואת מקומו - תהליך הנקרא דירוג. תהליך זה נפתח בבדיקה אגנית מקיפה ובמגוון בדיקות אחרות (תיסטוסקופיה, בדיקת רנטגן של החזה, אורוגרפיה תוך ורידית, סיגמואידוסקופיה), שתכליתן לגלות אם סרטן צוואר הרחם התפשט למבנים סמוכים או לאזורים מרוחקים יותר בגוף. בדיקות אחרות, כגון סריקת CT, חוקן בריום וסריקות עצם וכבד מבוצעות אף הן לעתים ובהתאם לנסיבות.
איך מטפלים בסרטן צוואר הרחם?
הטיפול בסרטן צוואר הרחם תלוי בשלב שבו נמצאת המחלה. אם הסרטן מוגבל לשכבה חיצונית של צוואר הרחם (קרצינומה מקומית), הרופא יכול בדרך כלל להסיר את הגידול בשלמותו, על ידי כריתה חלקית של צוואר הרחם, בעזרת סכין או בחתך לולאה חשמלי. טיפול זה משמר את יכולת האישה להביא ילדים לעולם. אבל, מאחר שהסרטן עלול להופיע שוב, הרופא ממליץ כי המטופלת תשוב לבדיקות (ובכלל זה בדיקת פאפ) אחת לשלושה חודשים בשנה הראשונה וכל שישה חודשים לאחר מכן.
אם האישה סובלת מקרצינומה מקומית ואין בכוונתה להביא ילדים לעולם, מומלץ לכרות את הרחם (היסטראקטומיה). אם הסרטן נמצא בשלב מתקדם יותר, יש לכרות את הרחם ומבנים סמוכים (היסטראקטומיה רדיקלית) וכן את קשרי הלימפה באזור. בדרך כלל לא כורתים שחלות שמתפקדות ובריאות של נשים צעירות יותר.
גם הטיפול בהקרנות מועיל מאוד בשלבים מאוחרים של סרטן צוואר הרחם, שלא התפשט מעבר לאזור האגן. טיפול זה אינו מעורר בדרך כלל שום בעיות בטווח המידי, אך הוא עלול לגרום לגירויים בחלחולת ובנרתיק. במקרים מסוימים נגרם נזק מעוכב לשלפוחית השתן ולחלחולת, והשחלות מפסיקות לתפקד כתוצאה מן הטיפול.
אם הסרטן התפשט מעבר לאגן הירכיים, הרופאים ימליצו לעתים על טיפול בכימותרפיה. אבל רק אצל 25 עד 30 אחוזים מהנשים המטופלות בתרופות מתגלה תגובה לטיפול, וגם תגובה זו היא בדרך כלל זמנית.