מולה בועית
מולה בועית (הידטידופורמית) היא גידול של רקמה מתוך השליה. מולה בועית עשויה להתפתח מתאים שנותרו בגוף לאחר הפלה או הריון מלא, אולם היא לרוב מתפתחת מביצית מופרית כגידול עצמאי אנומלי (הריון מולי).
לעתים נדירות, השליה נעשית אנומלית בשעה שהעובר הוא תקין. יותר מ- 80 אחוזים מן המולות הבועיות אינן סרטניות, אבל 15 אחוזים מהן פולשות לרקמות הסובבות (מולה פולשנית), ו- 2 עד 3 אחוזים מהן מתפשטות ברחבי הגוף (כוריו-קרצינומה).
הסיכוי לפתח מולה בועית גבוה ביותר אצל נשים שנכנסו להיריון בשנות השלושים המאוחרות או בשנות הארבעים לחייהן. מולות כאלה מתפתחות ב- 1 מכל 2,000 הריונות בארצות הברית, ומסיבות בלתי ידועות הן שכיחות פי עשרה אצל נשים ממוצא אסיאתי.
תסמינים ואבחנה
ניתן להבחין במולה בועית זמן קצר לאחר ההתעברות. האישה חשה שהיא בהיריון, אך בטנה מתנפחת מהר יותר מאשר בהיריון תקין מאחר והמולה שבתוך הרחם גדלה במהירות. בחילה קשה והקאות חמורות הן תופעות נפוצות, ולעתים תסבלי גם מדימום נרתיקי. תסמינים אלה מלמדים על הצורך לפנות בדחיפות לחדר מיון.
מולות בועיות עשויות לגרום לסיבוכים חמורים, כולל זיהומים, דימום ורעלת הריון. אם האישה אינה הרה בצורה נורמלית - וסובלת לעומת זאת ממולה בועית - הגניקולוג אינו מבחין בתנועה עוברית או בפעימות לב עובריות. כמויות קטנות של חומר דמוי ענבים עשויות לעבור דרך הנרתיק, כתוצרים של עששת מולית, והפתולוג בודק חומר זה מבעד למיקרוסקופ כדי לאשר את האבחנה.
רופא נשים עשוי להורות על בדיקת אולטאסאונד כדי לוודא שהגידול הוא אכן מולה בועית ולא עובר או שק מי שפיר (הקרומים שמכילים את העובר ואת הנוזל המקיף אותו). לעתים מבצעים בדיקת דם כדי למדוד את ריכוז הגונדוטרופין הכוריוני האנושי (ההורמון שמיוצר בדרך כלל בתחילת ההיריון). אם יש מולה בועית, ריכוז ההורמון גבוה במידה בלתי רגילה. משום שהמולה מייצרת כמויות גדולות של הורמון זה, בדיקה זו יעילה פחות בתחילת ההיריון, משום שאז רמת ההורמון גבוהה ממילא.
איך נפטרים ממולה בועית?
יש לכרות את המולה הבועית בשלמותה. בדרך כלל, הרופא יכול לעשות זאת באמצעות הרחבה וגרידה, רק לעתים נדירות עליו לכרות את הרחם כולו. לאחר הניתוח, מורידים את ריכוז הגונדוטרופין הכוריוני האנושי בדמה של האישה, כדי לוודא שהמולה נעקרה בשלמותה. אם כך היה, רמת ההורמון חוזרת לתקנה, בדרך כלל תוך 8 שבועות, ונשארת תקינה.
אם אישה שעברה כריתת מולה בעבר נכנסת להיריון, קשה לפרש את הרמה הגבוהה של הגונדוטרופין הכוריוני האנושי בדמה, משום שלא ברור אם היא נובעת מההיריון או מחלקי המולה שעוד נותרו בגופה. משום כך, הרופאים מייעצים לנשים שעברו ניתוח להסרת מולה לא להיכנס להיריון במשך שנה לאחר הניתוח.
מולות לא סרטניות אינן מחייבות כימותרפיה, אך טיפול זה הכרחי כאשר המולה היא סרטנית. התרופות המקובלות במקרה זה הן מתוטרקסאט, דקטינומיצין או שילוב של שתי התרופות.
שיעור הריפוי מגיע ל- 100 אחוזים כאשר המחלה מתגלה כבר בשלביה הראשונים, ול- 85 אחוזים לאחר שהמחלה התפשטה על פני שטח נרחב. רוב הנשים שפיתחו מולה בועית מסוגלות בכל זאת להיכנס להיריון וללדת.