אמצעי מניעה
- גלולות למניעת הריון
- שימוש בגלולות לאחר הריון
- תופעות לוואי לאחר שימוש בגלולות
- יחסי גומלין של גלולות עם תרופות
- אמצעי מניעה חסימתיים ומשגל נסוג
- שיטות מקצב
- אמצעי מניעה מושתלים
- אמצעי מניעה מוזרקים
- התקנים תוך רחמיים
האמצעים למניעת הריון כוללים גלולות למניעת הריון, קונדומים, תכשירים הבולמים או קוטלים זרע במגע (ספרמיצידים - בצורת קצף, משחה, ג׳ל ונרות המוחדרים לנרתיק), משגל נסוג, טבעת (דיאפרגמה), כובעון צווארי, שיטות מקצב, אמצעי מניעה מושתלים, אמצעי מניעה מוזרקים והתקנים תוך רחמיים. אמצעי מניעה אלו משמשים אנשים פוריים המסוגלים להביא ילד לעולם ומקיימים יחסי מין עם בן/בת המין השני אך אינם מעוניינים בתינוק כתוצאה מכך. לאחר התוודעות ליתרונות ולחסרונות של אמצעי המניעה השונים, אדם יכול לבחור בשיטה המתאימה לו.
יש להשתמש באמצעי המניעה כראוי וכדי שיופעלו ביעילות. מרווח הטעויות הצפוי גדול יותר בקרב צעירים, אנשים לא משכילים ואלה שאינם להוטים במיוחד להימנע מהיריון. 5 עד 15 אחוזים מהנשים המעדיפות אמצעי מניעה אשר מיועדים לשימוש בזמן המגע המיני עצמו (טבעת, קונדום, קצף, משגל נסוג) נכנסות להיריון במהלך השנה הראשונה לשימוש באמצעי זה. ככלל, שיטות אלה יעילות במניעת הריון פחות מאשר גלולות, אמצעי מניעה שתולים או מוזרקים והתקנים תוך-רחמיים, שכולם מספקים הגנה לטווח ארוך יותר ואינם מחייבים החלטה של הרגע האחרון, רק 0.1 עד 3 אחוזים מהנשים המשתמשות באמצעי מניעה ארוכי טווח אלה נכנסות להריון במהלך השנה הראשונה לשימוש בהם.
המלצה חשובה!
אם אינך רוצה לעבור הפסקת הריון יזומה חשוב שתתייעצי עם הרופאים המומלצים שלנו לגבי מגוון האמצעים שעומדים לרשותך כדי להימנע מכניסה להריון לא רצוי כולל גלולות למניעת הריון, קונדומים, תכשירים הבולמים או קוטלים זרע במגע (ספרמיצידים - בצורת קצף, משחה, ג׳ל ונרות המוחדרים לנרתיק), משגל נסוג, טבעת (דיאפרגמה), כובעון צווארי, שיטות מקצב, אמצעי מניעה מושתלים, אמצעי מניעה מוזרקים והתקנים תוך רחמיים בפרט.
המלצה חשובה!
אם אינך רוצה לעבור הפסקת הריון יזומה חשוב שתתייעצי עם הרופאים המומלצים שלנו לגבי מגוון האמצעים שעומדים לרשותך כדי להימנע מכניסה להריון לא רצוי כולל גלולות למניעת הריון, קונדומים, תכשירים הבולמים או קוטלים זרע במגע (ספרמיצידים - בצורת קצף, משחה, ג׳ל ונרות המוחדרים לנרתיק), משגל נסוג, טבעת (דיאפרגמה), כובעון צווארי, שיטות מקצב, אמצעי מניעה מושתלים, אמצעי מניעה מוזרקים והתקנים תוך רחמיים בפרט.
גלולות למניעת הריון
אמצעים אלה למניעת הריון (הנקראים בקיצור ״גלולות״) מכילים הורמונים - צירוף של פרוגסטין ואסטרוגן או פרוגסטין לבדו. הגלולות מונעות הריון בשתי דרכים: הן מפסיקות את שחרור הביציות מן השחלה (ביוץ), והן שומרות על מרקמו העבה של הריר בצוואר הרחם, כך שתאי הזרע לא יוכלו לעבור דרכו. אישה המשתמשת בגלולות המשולבות, בולעת גלולה פעם ביום במשך שלושה שבועות, מפסיקה למשך שבוע (בזמן הווסת) וחוזר חלילה. בשבוע ההפסקה אפשר לבלוע גלולות לא פעילות, רק כדי לבסס את ההרגל הקבוע של בליעת הגלולה היומית.
בליעת גלולות המבוססות על פרוגסטין בלבד צריכה להיעשות בכל ימי החודש. דילוג על גלולה אחת או יותר יכול לבטל את מניעת ההיריון. גלולות על בסיס פרוגסטין בלבד, עשויות לגרום במקרים רבים לדימומים בלתי סדירים. הרופאים נוטים לרשום גלולות כאלה רק כאשר נטילת אסטרוגן עלולה להזיק, למשל שהאישה מיניקה. הסוגים השונים של הגלולות המשולבות יעילים באותה מידה. גלולות המבוססות על מינון נמוך של אסטרוגן גורמות לתופעות לוואי חמורות פחות מאשר הגלולות הישנות שהכילו מינון גבוה יותר.
רופא נשים עשוי לרשום גלולות עתירות אסטרוגן לכאלו הצורכות תרופות מסוימות אחרות, בייחוד תרופות לטיפול באפילפסיה. כל אישה השוקלת שימוש בגלולות למניעת הריון צריכה לדון עם הגניקולוג שלה ביתרונות ובסיכונים הצפויים לה אישית מאמצעי מניעה זה. גלולות המבוססות על מינון נמוך טומנות בחובן סיכונים מעטים ויש להן יתרונות רפואיים רבים שאינם קשורים למניעת הריון. הן מצמצמות את הסיכון לסוגים מסוימים של סרטן, אך הן עלולות להגביר את הסיכון לסוגים אחרים.
צריכת הגלולות מצמצמת גם את שכיחותן של התופעות הבאות: עוויתות ווסת, מתח קדם-ווסתי, דימום בלתי סדיר (אצל נשים שהווסת שלהן לא הייתה סדירה), אנמיה, ציסטות בשד, ציסטות בשחלות, הריון בחצוצרות (סוג של הריון מחוץ לרחם) וזיהום בחצוצרות, נוסף לכך, נשים המשתמשות בגלולות למניעת הריון מועדות לפתח דלקת פרקים שגרונתית ואוסטואופורוזיס פחות מאשר נשים שמעולם לא השתמשו באמצעי זה.
לפני תחילת השימוש בגלולות, עליך לעבור בדיקה גופנית שנועדה לוודא כי אינך סובלת משום בעיה רפואית שעלולה להפוך את אמצעי המניעה הזה למסוכן מבחינתך. אם את או מישהו מקרוביך סובלים מסוכרת או ממחלת לב, הרופא יורה בדרך כלל על בדיקת דם שמטרתה למדוד את רמת הכולסטרול והגלוקוז (הסוכר בדם). אם רמות אלה גבוהות, הרופא עשוי לרשום לך גלולות במינון נמוך ולשלוח אותך לבדיקות דם נוספות במועד מאוחר יותר כדי לוודא שריכוזי הכולסטרול והגלוקוז לא עלו בינתיים במידה ניכרת.
שלושה חודשים לאחר תחילת השימוש בגלולות תעברי בדיקה נוספת, שנועדה לוודא כי לא חלו שינויים בלחץ הדם שלך. לאחר מכן, די בבדיקה אחת לשנה. במקרים מסוימים - כגון נשים מעל גיל 35, הנוהגות לעשן - אין להשתמש בגלולות למניעת הריון מאחר שהסיכונים מכריעים את היתרונות. יש נשים הסובלות מבעיות בריאותיות כאלה או אחרות שמגבירות את הסיכונים הכרוכים בגלולות. לדוגמה, הגלולות עלולות להעלות את לחץ הדם אצל נשים הסובלות ממילא מלחץ דם גבוה. מכל מקום, כאשר הרופא סבור כי היתרונות מכריעים את הסיכונים, הוא מתיר למטופלת להשתמש בגלולות - אך מתנה זאת בפיקוח רפואי צמוד, כדי שבעת הצורך יהיה אפשר להפסיק את הטיפול לאלתר.
הפסקת השימוש בגלולות מפעם לפעם, כדי לנסות שיטות מניעה אחרות, מיותרת ואין בה שום תועלת. משום כך, אישה המשתמשת בגלולות איננה צריכה להפסיק את השימוש בגלולות אלא במקרים הבאים: אם היא רוצה להיכנס להריון, אם התעוררו תופעות לוואי בלתי נסבלות ואם היא סובלת מבעיה בריאותית אחרת שעושה את השימוש בגלולות לבלתי מומלץ. נשים בריאות שאינן מעשנות יכולות להשתמש בגלולות במינון נמוך ללא הפסקה עד חדלון הווסת.
שימוש בגלולות לאחר הריון
הסיכויים לפתח קרישי דם בוורידי הרגליים גוברים לאחר ההריון, ובליעת גלולות למניעת הריון עלולה להעלות אותם עוד יותר אולם אם ההריון נמשך פחות מ- 12 שבועות למן הווסת האחרונה, את רשאית להתחיל מיד בצריכת הגלולות. עליך לחכות שבוע אם ההריון נמשך 12 עד 28 שבועות, ושבועיים אם ההריון נמשך יותר מ- 28 שבועות ובתנאי שאינך מיניקה. אימהות מיניקות אינן מבייצות, בדרך כלל, עד 10 או 12 שבועות לפחות לאחר הלידה. אבל הן עשויות לבייץ או להרות עוד לפני הווסת הראשונה. משום כך, אמהות הבוחרות להיניק צריכות להשתמש באמצעי כזה או אחר למניעת הריון, אם הן אינן רוצות להרות שוב.
בליעת גלולות משולבות בזמן ההנקה עלולה להפחית גם את כמות החלב וגם את ריכוז החלבונים והשומנים המזינים שבתוכו. ההורמונים מהגלולה עוברים לחלב האם וממנו לתינוק. משום כך, אמהות מיניקות שרוצות להשתמש בגלולות למניעת הריון, צריכות לבלוע גלולות על בסיס פרוגסטין בלבד, שאינן פוגעות בייצור חלב האם ובתינוק. בליעת גלולות בסמוך להתעברות או בתחילת ההריון - לפני שהאישה מגלה שהיא הרה - אין בה כדי להזיק לעובר המתפתח.
תופעות לוואי לאחר שימוש בגלולות
דימום בלתי סדיר במהלך מחזור הווסת הוא תופעה שכיחה בחודשים הראשונים של השימוש בגלולות, אבל הדימום האנומלי נפסק בדרך כלל לאחר שהגוף מסתגל להורמונים. לעתים הווסת נפסקת לכמה חודשים עם תום השימוש בגלולות, אבל תרופות אלה אינן פוגעות בסיכויי הפוריות לצמיתות. תופעות לוואי מטרידות רבות - כגון בחילה, רגישות בשדיים, נפיחות, אצירת נוזלים, עליה בלחץ הדם ודיכאון - נקשרות לרכיב האסטרוגן שבגלולה, משום כך הן נדירות כאשר משתמשים בגלולה נמוכת המינון.
תופעות לוואי אחרות כגון עלייה במשקל, אקנה ועצבנות נקשרות לפרוגסטין, ואף הן אינן שכיחות בדור החדש של הגלולות. חלק מהנשים המשתמשות בגלולות מוסיפות 1.5 - 2.5 קילוגרם למשקלן בשל אצירת נוזלים - ואולי דווקא בשל התיאבון המוגבר. תופעות לוואי חמורות הן נדירות ביותר. הסבירות לפתח אבני מרה גוברת במהלך השנים הראשונות של השימוש בגלולות - ויורדת אחר כך. אחת מכל 30,000 עד 500,000 נשים המשתמשות בגלולות למניעת הריון מפתחת גידול שפיר בכבד (אדנומה) - שעלול להיות מסוכן אם הוא מתבקע ומדמם אל תוך הבטן. האדנומות נעלמות בדרך כלל מעצמן עם תום השימוש בגלולות.
החוקרים מעריכים כי קרישי דם נפוצים אצל נשים המשתמשות בגלולות גבוהות המינון פי שלושה עד ארבעה מאשר נשים שאינן משתמשות בגלולות למניעת הריון. צמצום רכיב האסטרוגן בגלולות החדשות הפחית גם את הסיכוי לפתח קרישי דם, אך סיכון זה עודנו גבוה יותר מאשר אצל נשים שאינן צורכות גלולות. אם המשתמשת חשה לפתע בכאב בחזה או ברגליה, היא חייבת לחדול לאלתר מהשימוש בגלולות ולפנות בדחיפות לרופא, משום שתסמינים אלה מעידים לעתים על כך שקרישי דם נוצרו בוורידי הרגליים ונעו לכיוון הריאות. או שהתפתחות זו עומדת להתרחש. מאחר שגם גלולות וגם ניתוחים מגבירים את הסיכון להיווצרות קרישי דם, אישה העומדת לעבור ניתוח מתוכנן מראש חייבת להפסיק את השימוש בגלולות, חודש לפני הניתוח ולחדשו רק חודש לאחר הניתוח.
נשים הצורכות גלולות למניעת הריון עשויות לחוש בחילה וכאבי ראש, ומעטות (אחוז או שניים) נתקפות דיכאון וקשיי שינה. כל אישה חייבת לחדול מיד משימוש בגלולה ולהתקשר בדחיפות עם הרופא שלה, אם היא חשה באחד התסמינים הבאים (שפירושם האפשרי הוא סיכון גובר לשבץ) : שינוי בכאבי הראש (בתדירותם או בחומרתם), תחושת עקצוץ בזרועות או ברגליים, חולשה, אי יכולת לדבר. אבל הסיכון לשבץ אצל אישה בריאה הצורכת גלולות נמוכות מינון אינו גדול יותר מאשר אצל כל אישה בריאה אחרת באותו גיל שאינה משתמשת בגלולות.
בליעת גלולות למניעת הריון עשויה לשנות את הריכוז של ויטמינים מסוימים וחומרים אחרים בדם. לדוגמה, ריכוזי הוויטמינים מקבוצת B וויטמין c יורדים במקצת, ואילו הריכוז של ויטמין A עולה. שינויים אלה נחשבים כזניחים, ועל כן אין צורך בהשלמות ויטמינים. אצל כמה נשים, השימוש בגלולות גורם להופעת כתמים כהים (מלסמה) על הפנים, כפי שקורה לעתים בתקופת ההריון. החשיפה לשמש מכהה את הכתמים עוד יותר. אם האישה מפסיקה לבלוע את הגלולות. הכתמים הכהים נעלמים לאיטם. אין טיפול ספציפי לבעיה - חוץ מהפסקה של השימוש בגלולות ברגע שמבחינים בכתמים.
השימוש בגלולות אינו משפיע על הסיכויים לחלות בסרטן השד (בין שהסיכוי הוא נמוך ובין שהוא גבוה) אבל נראה כי הסיכון לסרטן צוואר הרחם גובר בקרב נשים המשתמשות בגלולות, בייחוד אלה המשתמשות בגלולות במשך חמש שנים או יותר. משום כך, נשים אלה צריכות לעבור בדיקת פאפניקולאו (פאפ) לפחות פעם בשנה, כדי שהרופא יוכל לגלות שינויים בצוואר הרחם בהקדם האפשרי. מצד אחר, הסיכוי לפתח סרטן ברחם או בשחלות יורד בחצי אצל נשים המשתמשות בגלולות, לעומת אלה שלעולם לא השתמשו בהן. יתר על כן, יתרון זה אינו נעלם גם לאחר תום השימוש בגלולות.
יחסי גומלין עם תרופות אחרות
גלולות למניעת הריון אינן מפריעות לפעולתן של תרופות אחרות, אבל תרופות אחרות בעיקר כמה משככי כאבים וסוגי אנטיביוטיקה - עלולות להפחית את יעילות הגלולות. נשים המשתמשות בגלולות עשויות להיכנס להריון אם הן משתמשות בו זמנית גם באנטיביוטיקה, כגון ריפמפין ואולי גם פיניצילין, אמפיצילין (מוקסיפן), טטראציקלינים או סולפונאמידים. אם האישה צורכת תרופות כגון אלה במינון גבוה, עליה להשתמש גם באמצעי מניעה חוסם, כמו קונדום או טבעת, נוסף לגלולות. תרופות נגד פרכוסים, פניטואין (הידנטואין) ופנוברביטל, עלולות להגביר את שכיחות הדימום האנומלי בקרב נשים המשתמשות בגלולות. כדי לסתור את ההשפעה הזאת, נשים הסובלות ממחלת הנפילה שבולעות תרופות נגד פרכוסים צריכות להשתמש בגלולות גבוהות מינון.
אמצעי מניעה חסימתיים, עיקור ומשגל נסוג
ישנם אמצעי מניעה שחוסמים את מעבר הזרע מהגבר אל הרחם של האשה, במאמר אמצעי מניעה חסימתיים תוכלו לקרוא על ארבעה אמצעי מניעה בולמים בהם קונדום, טבעת (דיאפרגמה), הכובעון הצווארי וקוטלי זרע. שיטה נוספת שאינה הפיכה באופן עקרוני נקראת עיקור שעליה תוכלו לקרוא בהרחבה במאמר עיקור גברים או נשים.
משגל נסוג - בשיטת מניעה זו, הנקראת גם משגל מופסק, הגבר שולף את אבר מינו מתוך הנרתיק ממש לפני הפליטה, כלומר ממש לפני שתאי הזרע משתחררים במהלך האורגזמה. שיטה זו אינה יעילה במיוחד, משום שכמות מסוימת של זרע עשויה להיפלט עוד לפני האורגזמה. היא גם מחייבת דרגה גבוהה של שליטה עצמית ותזמון מדויק שלא כל הגברים מסוגלים להם.
שיטות מקצב
שיטות המקצב מבוססות על הימנעות ממגע מיני בזמנים שהאישה פורייה יותר. אצל רוב הנשים, ביצית משתחררת מהשחלה כ-14 יום לפני תחילת מחזור הווסת. הביצית הבלתי מופרית שורדת רק כ- 24 שעות, אבל הזרע יכול לשרוד במשך 3 או 4 ימים לאחר ההתעלסות. כתוצאה מכך, קיימת אפשרות להפריה עקב משגל שהתקיים 3 או 4 ימים לפני שחרור הביצית.
שיטת הלוח היא הפחות יעילה מכל השיטות הללו, אפילו בקרב נשים הנהנות ממחזורי ווסת סדירים. כדי לחשב מתי יש להימנע ממשגל, האישה רושמת את אורך מחזורי הווסת שהיו לה, ומחסירה 18 יום מן המחזור הקצר ביותר ו- 11 יום מן המחזור הארוך ביותר. לדוגמה, אם מחזורי הווסת נמשכים 26 עד 29 יום, היא חייבת להימנע ממגע מיני מן היום ה-8 ועד ליום ה- 18 של כל מחזור. שיטות מקצב אחרות, יעילות יותר, הן שיטת הטמפרטורה, שיטת הריר והשיטה הסימפטו-תרמית.
בשיטת הטמפרטורה, האישה מודדת את טמפרטורת הגוף הבסיסית שלה (טמפרטורת הגוף בזמן מנוחה) מדי בוקר לפני שהיא קמה מהמיטה. טמפרטורה זו יורדת לפני שחרור הביצית ועולה במקצת (חצי מעלה בערך) לאחר שהביצית השתחררה. בני הזוג נמנעים ממגע מיני החל מהיום הראשון של הווסת ועד 48-72 שעות לפחות לאחר היום שבו החלה הטמפרטורה לעלות.
בשיטת הריר, האישה קובעת מהי התקופה הפורייה שלה על ידי צפייה בריר מצוואר הרחם, אשר מופרש בכמויות גדולות ונעשה מימי יותר זמן קצר לפני שחרור הביצית. בני הזוג יכולים לקיים יחסי מין, תוך סיכון מסוים להתעברות, לאחר תום הדימום החודשי ועד שהאישה מבחינה בהפרשת כמויות ניכרות של ריר מצוואר הרחם. לאחר מכן עליהם להתנזר עד 4 ימים לאחר שיא ההפרשה (כמות הריר הגדולה ביותר).
השיטה הסימפטו-תרמית משלבת צפייה בשינויים שחלים בריר מצוואר הרחם וגם בטמפרטורת הגוף הבסיסית, וכן בגורמים אחרים הנקשרים בשחרור הביצית, כגון כאב עוותי קל. הכל שיטות המקצב, זוהי השיטה האמינה ביותר לקביעת הימים בכל חודש שיש להימנע בהם מקיום מגע מיני.
אמצעי מניעה מושתלים
אמצעי מניעה מושתלים הם קופסיות המכילות פרוגסטין, אשר מונעת מהשחלות לשחרר ביציות ואת תאי הזרע מלחדור דרך הריר העבה שבצוואר הרחם. 6 קופסיות מוחדרות אל מתחת לעור בחלקה הפנימי של הזרוע מעל למרפק. לאחר הרדמת המקום בחומר מאלחש, הרופא מבצע חתך קטן בעור, ושותל את הקופסיות, בעזרת מחט, בצורת מניפה. אין צורך בשום תפרים. הקופסיות משחררות פרוגסטין בקצב אטי אל תוך זרם הדם, הן יכולות להישאר במקומן במשך 5 שנים.
תגובות גומלין עם תרופות אחרות אינן שכיחות, מאחר שהקופסיות השתולות אינן מכילות אסטרוגן בדרך כלל. אם יש בהן אסטרוגן, ההגבלות על השימוש באמצעי מניעה זה דומות להגבלות החלות על השימוש בגלולות למניעת הריון. תופעות הלוואי העיקריות - דימום וסתי לא סדיר או היעדר וסת - פוגעת ב- 40 אחוז לכל היותר מהנשים המשתמשות באמצעי זה.
תופעות לוואי נדירות יותר כוללות כאבי ראש ועלייה במשקל. תופעות לוואי אלה גורמות לנשים לבקש מהרופא שיוציא את הקופסיות בטרם עת. הקופסיות טעונות הוצאה מאחר שהן אינן נמסות בתוך הגוף. ההוצאה קשה יותר מההחדרה, מאחר שהרקמה שמתחת לעור מתקשה סביב הקופסיות ומקשה את הוצאתן, אך היא מותירה צלקת קטנה בלבד. מיד לאחר שהקופסיות הוצאו שחלותיה של האישה חוזרות לתפקוד נורמלי, והיא שבה להיות פורייה.
אמצעי מניעה מוזרקים
מדרוקסיפרוגסטרון - סוג של פרוגסטין - מוזרק אחת ל- 3 חודשים לשריר בישבן או בחלק העליון של הזרוע. חומר זה יעיל להדהים, אך עם זאת הוא עלול לגרום להפסקה מוחלטת של מחזור הווסת. כשליש מהנשים המשתמשות בשיטת מניעה זו אינן מקבלות וסת כלל ב- 3 החודשים הראשונים אחרי ההזרקה הראשונה, ועוד כשליש סובלות מדימום בלתי סדיר ובהכתמה דמית במשך יותר מ- 11 ימים בכל חודש. ככל שהשימוש בשיטה ממושך יותר, כן גדלה הנטייה להפסקת הווסת, אך אצל מקצת המשתמשות הדימום הופך לבלתי סדיר. אחרי שנתיים של שימוש בשיטה זו, אין דימום בשום צורה אצל 70 אחוזים מן הנשים. עם תום ההזרקות, כ- 50 אחוזים מן הנשים חוזרות לקבל וסת סדירה בתוך שישה חודשים, ו-75 אחוזים - בתוך שנה.
מאחר שלתרופה זו יש השפעות לטווח ארוך, הפוריות עשויה לחזור רק שנה לאחר תום ההזרקות, אבל מדרוקגיפרוגסטרון אינו גורם לעקרות תמידית. תופעות הלוואי האפשריות הן עלייה קלה במשקל, ולעתים הידלדלות זמנית של העצמות (אוסטאופורוזיס) אבל העצמות חוזרות לצפיפותן הקודמת לאחר תום ההזרקות. מדרוקסיפרוגסטרון אינו מגביר את הסיכון לשום סרטן, גם לא לסרטן השד, לעומת זאת הוא מפחית במידה ניכרת את הסיכון לסרטן הרחם. תגובות גומלין עם תרופות אחרות אינן שכיחות, וההגבלות זהות לאלו שחלות על השימוש בגלולות למניעת הריון.
התקנים תוך רחמיים
מספרן של הנשים בארצות מפותחות המשתמשות בהתקן תוך רחמי למניעת הריון קטן יחסית, אף כי מדובר באמצעי יעיל מאוד. להתקן התוך רחמי יש כמה יתרונות על פני הגלולות, תופעות הלוואי מוגבלות לחלקו הפנימי של הרחם, והחדרת ההתקן נעשית רק פעם בשנה, או ב- 10 שנים - בהתאם לסוג ההתקן שנבחר על ידי הרופא והמטופלת. כיום אפשר לבחור באחד משני סוגים של התקן תוך רחמי. סוג אחד, המשחרר פרוגסטרון, מחייב החלפה מדי שנה. הסוג האחר, אשר משחרר נחושת, יעיל למשך 10 שנים לפחות.
הרופאים נוהגים להחדיר את ההתקן אל תוך הרחם בתקופת הווסת, אבל אפשר להחדירו בכל זמן שהוא במהלך החודש, בתנאי שהאישה אינה הרה. אם הרופא חושד כי יש זיהום בצוואר הרחם, הוא דוחה את החדרת ההתקן עד תום הטיפול בזיהום. דומה שהתקן תוך רחמי מונע התעברות על ידי כך שהוא גורם לתגובה דלקתית תוך רחמית, אשר מושכת תאי דם לבנים. חומרים שמייצרים התאים הללו הם רעילים לתאי הזרע ולכן מונעים הפריה של הביצית. הוצאת ההתקן עוצרת את התגובה הדלקתית.
הסיכויים להתעבר בשנה הראשונה לאחר הוצאת ההתקן התוך רחמי שווים לסיכויי ההתעברות לאחר הפסקת השימוש בקונדום או בטבעת (דיאפרגמה). בסוף השנה, 80 עד 90 אחוזים מן הנשים המנסות להיכנס להריון אכן מתעברות.
תופעות לוואי וסיבוכים מהתקן תוך רחמי הן: ניקוב הרחם, זיהום קל ברחם בשעת ההחדרה (מתרפא כעבור 24 שעות). זיהומים ברחם או במבנים סמוכים המתפתחים לאחר שההתקן שהה במקומו במשך 30 יום או יותר נובעים בדרך כלל ממחלות מין ולא מהחדרת ההתקן. כל זמן שהזיהום אינו חמור או שהאישה אינה הרה, אפשר לטפל בזיהומים אלה מבלי להוציא את ההתקן התוך רחמי. דלקת האגן הזיהומית אינה שכיחה בקרב נשים המשתמשות בהתקן תוך רחמי יותר מאשר בקרב אלה שאינן משתמשות בו.
אישה חלתה בדלקת האגן הזיהומית או שיש לה שותפים רבים למיטה, מצויה בסיכון גבוה לפיתוח זיהומים ברחם או במבנים סמוכים ועליה להקפיד על שימוש בקונדום או בטבעת (דיאפרגמה) במהלך במשגל, משום שההתקן התוך רחמי אינו מגן מפני זיהומים.
הסיכון להפלה ספונטנית בקרב נשים שהרו בעוד ההתקן התוך רחמי מצוי במקומו, מגיע ל- 55 אחוזים בערך. אם אישה רוצה להמשיך את ההריון ואפשר להבחין בחוט של ההתקן, הרופא מוציא את ההתקן כדי לצמצם את הסיכון להפלה. שיעור הסיכון להריון מחוץ לרחם אצל נשים שהרו עם התקן תוך רחמי הוא 3 עד 9 אחוזים - פי 10 מן הרגיל.